יוסף נ' גבלי מסעדות בע"מ

פסק דין

זוהי תובענה לתשלום פדיון חופשה בסך 2,000 ₪. נטען כי התובע לא קיבל חופשה שנתית כלל ולא שולם לו פדיון חופשה. התובע עותר כי יפסק לו פדיון חופשה בגין 10 ימים לפי תעריף יומי של 200 ₪.

הצדדים הסמיכוני להכריע בתובענה בדרך של פשרה, עפ"י סעיף 79א לחוק בתי המשפט [נוסח משולב], התשמ"ד – 1984, על סמך החומר בתיק, עדויות הצדדים וסיכומיהם בעל פה.

במהלך הדיון לא הצליחה הנתבעת להציג פנקס חופשה או פנקס שעות עבודה מפורט. כל שהוצגו הם דוחות רו"ח (נ/1, נ/2) שבהם נרשמו ימי חופשה עפ"י חלוקה של חודשים. מדוחות אלו לא ניתן להבין מהם המועדים המדויקים שבהם טוענת הנתבעת שהתובע שהה בחופשה.

לא היתה מחלוקת כי בחוה"מ פסח לא עבד התובע, וחרף זאת קיבל שכר מלא. ימים אלו אינם ימי חג הקבועים בחוק. מאידך, ימי חג כגון פסח וראש השנה אינם יכולים לבוא במקום חופשה. גם אם הנתבעת שילמה על ימי חג שכר מלא – הדבר נעשה מכח היותו של התובע עובד במשכורת וכאמור אין הדבר בא במקום חופשה.

באשר לתעריף יום החופשה, הרי שמתלושי השכר עולה כי התעריף היומי הוא 151 ₪. חזקה על התלושים שהם משקפים את מלוא התשלום ששולם לתובע.

לאור כל האמור לעיל ולאחר שנתתי דעתי לטענות הצדדים, כתבי הטענות, המסמכים שהוצגו בדיון וסיכומי הצדדים – הגעתי למסקנה כי יש לחייב את הנתבעת בתשלום סך כולל של 900 ₪ בגין פדיון חופשה.

הנתבעת תשלם לתובע סך זה תוך 30 ימים מהיום, שאם לא כן ישא הסכום הפרשי הצמדה וריבית כחוק.

מכיוון שמדובר בפסיקה על דרך הפשרה, לא יהיה צו להוצאות.

ניתנה והודעה היום ל' שבט תש"ע, 14/02/2010 במעמד הנוכחים.

אסף הראל, רשם

הוקלד על ידי: ענבל כהן התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: